חג'ג' נ' מהדפוס לבית בע"מ

החלטה

1.המשיב הגיש תביעה לסילוק ידה של המבקשת מהנכס ברחוב הגדוד העברי 6 באשקלון בגוש 1246 חלקה 189 (קטע) 106 (להלן: "הנכס") וטען בכתב תביעתו כי הוא בעל זכות שכירות מוגנת בנכס . לטענתו, הנכס הושכר על ידו למבקשת ומשלא שלמה זו את מלוא דמי השכירות, ביטל החוזה עימה ועתר לפינויה ולתשלום יתרת חובה בגין דמי שכירות.

2.המבקשת הגישה בקשות למחיקת כותרת ולחילופין בקשה למתן רשות להתגונן. בבקשתה למחיקת הכותרת טענה כי דין כותרת התביעה להימחק שכן לגרסתה סעיף 5 לכתב התביעה כולל סכומים שמקורם במכירת אמצעים למבקשת המבקשת (מערכת אזעקה חדשה וקופה רושמת) וטענות באשר לסכומים אלו צריכות להתברר במסגרת תובענה רגילה. המבקשת אף טענה שדין התביעה להידחות על הסף שכן לא צורף על ידי המשיב כל מסמך המעיד על זכויותיו בנכס. כן טענה שלא הוצגה כל אסמכתא לפיה ניתן למשיב אישור מבעלי הזכויות לעשות שימוש בזכויותיו על דרך של השכרת הנכס בכלל ואף טענה כי המשיב מסתיר מבית משפט את הסכסוך שקיים בינו לבין יתר בעלי הזכויות בנכס בדבר הזכויות בנכס.

3.המשיב בתגובה לבקשה הגיש בקשה לסילוק על הסף של הבקשה למחיקת כותרת ובקשת הרשות להתגונן, שכן לגרסתו זנח תביעתו בגין מכירת האמצעים השונים על מנת להתאים התביעה להליך של סדר דין מקוצר. בנוסף טען שלא צורף תצהיר לבקשה למחיקת כותרת ומשכך אין להיזקק לעובדות בבקשה ואף טען שעתר למתן פסק דין בטרם הוגשה בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת כותרת ולגרסתו אף מטעם זה, אין להידרש לבקשות המבקשת שהוגשו לאחר שעתר לקבלת פסק דין.

לגופן של טענות טען המשיב כי אין רלוונטיות לטענות המבקשת, שכן הסכם השכירות נחתם בינו לבין המבקשת, מפתחות המושכר ניתנו למבקשת על ידו וכפי שלא דרשה המבקשת כל ראיה על זכויותיו בעת שנחתם החוזה ונכנסה למושכר, אינה רשאית לעשות כן כעת ומשחתמה על הסכם השכירות, מנועה היא לטעון טענות כנגדו כעת.

4.המבקשת בתגובתה טענה שאין הליך של סילוק על הסף בבקשה ליתן רשות להתגונן ואף טענה שהיו הסכמות בין באי כח הצדדים באשר למועד הגשת הבקשות מצידה לפיהן תגיש בקשתה עד ליום 22/4/2010 ובטרם חלף מועד זה, עתר המשיב לקבלת פסק דין כנגדה. כן טענה המבקשת שעד כה לא צורף אישור זכויות באשר לזכויות המשיב בנכס.

5.הצדדים טענו טענות נוספות באשר למועד הגשת הבקשה, כך טענה המבקשת שהבקשה להארכת מועד הוגשה למען הזהירות שכן סברה שהגישה הבקשה במועד ואף טענה שנדחתה הבקשה למתן ארכה אולם לא ניתנה החלטה לפיה לא הוגשה הגנה ואילו המשיב עמד על דעתו כי הבקשה הוגשה בחלוף המועד.

6.לענין זה אומר שככל שהיתה הסכמה בין הצדדים כי הבקשות יוגשו עד ליום 22/4/2010 , הרי שהבקשות הוגשו במועד שכן בו ביום הוגשו הן בקשה למחיקת כותרת והן בקשה ליתן למבקשת רשות להתגונן. בנוסף, אף אם יסתבר כי הבקשות הוגשו באיחור של מספר ימים, הרי שמן הראוי הוא כי בית המשפט יכריע לגופו של הליך, ייתן למבקשת את יומה בבית המשפט וימנע מדחיית הבקשה מנימוקים פרוצדוראליים בלבד. מה גם, שככל שעומדת המבקשת על טענותיה, הרי שככל שינתן פסק דין תעתור המבקשת לביטולו של פסק הדין ויש בכך בכדי להביא לסרבול ההליכים ומשכך, סבורני שיש להידרש לגופן של טענות ולא לדחות הבקשה בנימוק כי הוגשה באיחור.

7.תחילה אדרש לבקשה למחיקת הכותרת. כהערה מקדימה אומר שאומנם המשיב טען שיש למחוק הבקשה למחיקת כותרת שכן לא צורף תצהיר לאימות העובדות נשוא הבקשה, אלא שדין הטענה להידחות, שכן מאחר והבקשה מבוססת על טיעונים משפטיים, היא אינה חייבת להיתמך בתצהיר (ראה לענין זה ספרו של כבוד השופט א. גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית עמוד 382) ובשים לב לכך שבחינת התאמת כתב התביעה לסדר דין מקוצר נבחן על יסוד כתב התביעה ונספחיו, המדובר בעובדות העולות מכתב התביעה ונספחיו.

כאמור לעיל טענה המבקשת שיש למחוק הכותרת מאחר וכוללת רכיבים שאינן ראויים להתברר בהליך של סדר דין מקוצר. אכן הרכיבים המוזכרים בסעיף 5 לכתב התביעה אינם ראויים להתברר בהליך של סדר דין מקוצר ועל כך אף המשיב אינו חולק ומשכך, הגם שציינם בכתב התביעה, הרי שבסופו של יום בחר להשמיטם מהסעדים המבוקשים על מנת להתאים תביעתו להליך של סדר דין מקוצר ובסופו של יום עתר לפינוי המבקשת מן הנכס ולקבלת תשלום בגין דמי השכירות בלבד בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ולפיכך, אין להורות על מחיקת הכותרת מטעם זה.

8.המבקשת הוסיפה וטענה שהמשיב לא צרף כל מסמך המוכיח טענתו לפיה ניתנה לו רשות להשכיר הנכס.

תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת כדלקמן:

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1)...

(2)...

(3) תביעות לסילוק יד ממקרקעין , או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב- 1972, חל עליו ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב"

משכך, יש לבחון באם די במסמכים שצורפו בכדי לשמש כראשית ראיה בכתב.

בענין הנדון צורף לכתב התביעה הסכם להשכרת הנכס מתאריך 01/02/2009 (ראה נספח א' לכתב התביעה) החתום על ידי המבקשת ועל כך אין מחלוקת. בהתאם להוראות הפסיקה "ראיה שבכתב" נדרשת היא מסמך הקשור לנתבע או החתום על ידו (ראה לעניין זה, ת.א (תל-אביב) 1360/92 פז עד סחר (1991) בע"מ נ' אליאנס מפעלי צמיגים בע"מ, תק-מח 93 (2) וכן ראה לענין זה ספרו של כבוד השופט א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמוד 379). בנוסף, בהסכם שצורף לכתב התביעה ברישא מופיעה הצהרת הצדדים בהואיל הראשון שהמשכיר (המשיב- הערה שלי ע.ג) הוא המחזיק ובעל זכות החכירה של הנכס ורשאי ומורשה להשכיר את המושכר כולו וכאמור לעיל, המבקשת חתומה על ההסכם ולכן די בצירופו לכתב התביעה בכדי לעמוד בדרישות התקנות. לפיכך, מושתקת כעת המבקשת מלטעון שאין המשיב רשאי להשכיר הנכס שכן ההצהרה עליה חתמה עומדת בעינה והואיל ולא הוכחשה חתימתה על גבי ההסכם, הרי שמדובר בטענה שדינה דחייה. יתרה מזאת, המבקשת לא מכחישה את ההתקשרות עם המשיב כמשכיר הנכס ואף מטעם זה יש לדחות הבקשה ומשכך נדחית הבקשה למחיקת כותרת.

9.לענין בקשת הרשות להתגונן מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכותי בהתאם להוראות 205 ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן : "התקנות") ולהורות על דחיית הבקשה ללא צורך בקיומו של דיון ואנמק טעמי.

המבקשת הפנתה להוראות תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 וטענה במסגרת בקשת הרשות להתגונן שיש להורות על דחיית התביעה על הסף, שכן המשיב לא צרף כל מסמך המעיד על זכויותיו במקרקעין וזאת בניגוד להוראות תקנה 82 (א) לתקנות. לענין זה אומר שככל שעותרת המבקשת לדחית התביעה על הסף עליה להגיש בקשה נפרדת לדחיית התביעה וככל שטענה זו נטענה כטענת סף במסגרת בקשת רשות להתגונן, הרי היא בסמכות רשם בית המשפט, שכן בהתאם להוראות התקנות המדובר בבקשה שבסמכות רשם וההני רשאית להידרש לה במסגרת סמכותי, דהיינו למחוק התביעה על הסף במידת הצורך ולא להורות על דחייתה.